<h1>צרור החיים הדרך הששי סימן ה'</h1>
<h2>דף לא.</h2>
אתרוג היבש והגזול והגנוב פסול, כמוש שלא גמר ליבש, כשר. אבל יבש, אפילו בשעת הדחק פסול, דאין זה הדר. ובשעת הדחק באתרוג פסול, כתבו בתוספות דלא גרע מלולב פסול דכשר בשעת הדחק.
<h2>דף לד:</h2>
ענין האתרוג. כתיב (ויקרא כ"ג) ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, הוא האתרוג. והוא הדור. והוא נחמד ותאוה לעינים (בראשית ב'), תרגום, דמרגב למחזי. ולא תחמוד (שמות כ') מתרגמי' לא תירוג. ושאר מינין פסולין. ואפי' בשעת הדחק. ואתרוג אחד הוא נוטל. שיעור אתרוג כביצה. ופחות ממנו, פסול. ואינו נפסל ברב גדלו, ונהגו שבוחרין אותו הבינוני שדומה ללב.
<h2>דף לה.</h2>
אתרוג של ערלה פסול. אתרוג של ע"ז לא יטול, ואם נטל כשר. ואם תשאל והא קא מתהני מע"ז. והנכון דאין כונתו ליהנות אלא לצאת ידי חובתו, והנאה בשעה מועטת כי האי, הבאה לו לאדם בעל כרחו, מותר, אע"פ שהאתרוג יש לו ריח. והראב"ד ז"ל היה אוסר באתרוג של ע"ז הואיל ויש לו ריח, והואיל ואסורין באכילה כל ימי החג נמי אסורין.
<h2>דף לה:</h2>
ואתרוג שנקלף כמו הגלודה, הגאונים ז"ל אמרו אם נקלף כולו אע"פ שלא חסר ממנו, פסול. אבל אם לא נקלף [כולו] ונשאר ממנו קצת, כשר. ורבי' שלמה ז"ל פירש דמקצתו פסול, דנראה כמנומר, ובכולו כשר. ורי"ף ז"ל ור"מ ז"ל כדברי הגאונים. אתרוג שנטל הפיטמא, והוא הדד הקטן, ונקרא חוטמו ונקרא שושנתו, פסול, (ואם) [וכן אם] נטל בוכונתו [נ"א בוכנתו] שהוא העץ שתלוי בו ונשאר במקומו גומא, פסול. ואם נחתך העץ מלמעלה ונשתייר ממנו קצת בתוך האסיתא כשר. וי"מ בוכונתו ועוקצו הכל בזנב האתרוג, ונטלה בוכונתו היינו שנשאר גומא, ועוקצו היינו חוץ לגומא, שהוא כשר.
<h2>דף לו.</h2>
אתרוג שניקב נקב מפולש וחסר כל שהוא, פסול. ואם אינו מפולש, אינו נפסל מחמת חסרון אלא בכאיסר. וכתב רבינו הרשב"א ז"ל בתשובה, אין חסרון אלא בחסר מבשר האתרוג שהוא הלבן שבו, אבל קליפה החיצונה אין זה חסרון. וכן קבלנוה עכ"ל. ורש"י ז"ל החמיר דבנקב מפולש אפילו לא חסר כלום, פסול. ובעלי התוספות כתבו פי' אם נקב עד לב האתרוג במקום הגרעינין, פסול. ולא בעי מעבר אל עבר, אלא שלא במקום הלב, דומיא דלב בהמה דניקב לבית חללו טריפה.
אתרוג תפוח וסרוח וכבוש בחומץ ושלוק מבושל הרבה שחור לבן מנומר, ירוק ככרתי שקורין וירדי, פסול, דאין לו הדר. אתרוג שעלתה בו חזזית והוא מין גרב. תרגום ילפת (ויקרא כ"א) חזזן, במקום אחד ואינו ברובו, כשר. ואם בשנים וג' מקומות הרי הוא כמנומר ופסול. ואם עלתה חזזית על חטמו, אפילו בכל שהוא פסול. אתרוג הדומה כדור שמשחקים בו התינוקות, פסול. ואתרוגין המצויין בבבל שאתרוגים שלהם כושיים, אתרוג הכושי כשר. והכושי הרבה שדומה לאדם כושי, פסול. וי"מ דומה לכושי שאינו שחור לגמרי, פסול. דבשלמא כושי דכותיה הוא, אבל זה משונה הוא. אבל בארץ ישראל ובשאר מקומות שאין האתרוגין שלהם כושיים, הכושי פסול. אתרוג שגדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת, פסול. כמין בריתו, אע"פ שעשאו דפין דפין כשר. התיום ר"ם ז"ל מכשירו. והבוסר פסול.
<h2>דף לז:</h2>
ואתרוג של מצוה מותר להריח בו, דאינו מוקצה [אלא] מאכילה, ובשעה שיריח בו יברך ברכת הריח. ואתרוג במחובר אסור להריח בו, שמא יבא לקצצו לאכילה.
<h2>דף מה:</h2>
וכשהוא נוטל האתרוג יטול החוטם למעלה והעוקץ למטה דרך גידולו. ולא כבני אדם שטועין ונוטלין החוטם למטה כמו שתלוי באילן, דמתחלה אינו גידולו בכך, אלא לאחר זמן, שמתוך כובדו הוא נתלה.
